1
כתב בספרו אמנם נראה דאותה מלאכה שעושין הנשים לצעיפים קודם הכביסה שמוללי' הקצוות אין לאסור בשבת זו כל עיקר בצעיפים ארמאיות. דאפילו בצעיפים ישראליות אינו אלא חומרא בעלמא, דלא דמי כלל לתקון השתי לבגדי' חדשים. וגם הנשים הטוות חוטין כדי לתפור בהן בגדים, ומחייתן ממלאכה זו, נראה דשרי לטוות בשבת זו דהך נמי לא דמי לתקון השתי, שהוא בתחלת אריגת הבגדים, ואיכא שמחה ול', בדבר, משא"כ חוטי התפירה. הנ' לע"ד כתבתי
2
העתקתי מדלעיל. כתב הנשים שמכבסות הצעיפים לגויות בשכר, דיש להתיר שבת זו שחל ט"ב בתוכה, דלא אסרו אלא דבר ששייך בו אבל ושמחה, לאפוקי בגדים ארמאיות דלא שייכי כלל. וראייה דכתב מהר"ם במסכת שמחות, דבגדי קטנים אסור לכבס בשבת זו, ועוד דבטלי קצרי דבי רב. ודוקא בגדי קטנים אין בהן משום עגמת נפש, אבל גבי ארמאיות ליכא האי טעמא. אמנם לא אסור משום מראית העין כיון דלא מוכח וניכר דשל ארמאיות הן, ודמי להאי דמייתי פ' איזהו נשך מי שאמר לישראל הילך מעותי, והלוה לי ברבית מותר אבל אסור משום מראית העין. וכן גבי קיבולות חוץ לתחום באבל ובחוה"מ וע"ש.
3
לעיל גבי ל"ג בעומר כתבתי, דשרי לאכול בשר ולשתות יין מר"ח אב עד אחר התענית ביום המילה ע"ש. מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו דרש מ"ו: בני אדם שמתענים מי"ז בתמוז עד אחר ט"ב, שצריכים להשלים ולא דמי לתעניות דסליחות, דהתם לצעורי קאמכוין אבל הכא מתענה על הצרה שעברה על ראשינו בע"ה, כמו שאנו מתענים הד' תעניות ומשלימים ה"נ צריך הכא להשלים.
4
כשנופל ר"ח אב בשבת היה מלביש בגדיו של שבת משום דט"ב חל בשבוע אחרת, והיה קורא בב' ס"ת, אע"פ שכ' א"ח כשנופל פרשת שקלים בכי תשא חוזר לראש, מ"מ היה קורא בב' ס"ת. וראייה כשנופל פ' שקלים בויקהל אנו קורין בב' ס"ת. ומפטיר בניאושטט כה אמר ה' השמים כסאי והארץ וגו' בישעיה. אבל בשאר מדינות אומרים שמעו וגו', וכן כתוב בגמרא אבל במקום שאין המנהג ידוע השמים כסאי. ועיין בתו' פ' כל שעה
